להמשך הסיפור שלי
ילידת 1981, אמא לאיתן, אלה, אלון ואורי, ונשואה לעמי, אהבת נעוריי.
בעשור האחרון עבדתי יום־יום כדי לפרוס ולפרש מחדש את חוויות החיים שלי. עשיתי שלום עם עצמי, עם אנשים שפגעו בי ועם בורות הכאב שבתוכי, כשהבנתי את תפקידם במסע שלי. מוססתי רגשות דחוסים שחיו בי, כמו החמצה, אכזבה, כעס, נטישה ונחיתות, ותוך כדי הליכה בדרך הבנתי שמסע הריפוי, ההיכרות, הקבלה והשלום הפנימי שלי הוא מסע שאינו נגמר לעולם.
עסקתי במלאכה העדינה של בירור הערכים, החוזקות, החלומות והתשוקות שלי, עד שגיליתי את ייעוד הנשמה שלי. אז טיפלתי בדימוי העצמי שלי, כדי שיאפשר לי לעסוק בייעוד הזה.
הסכמתי להפוך כל אבן, לעבור בין כל האמונות, ההרגלים ו״הפרות הקדושות״ בחיי, ולהציב סימני שאלה מתוך רצון להבין אם הם עדיין מייצגים אותי. פתחתי מחדש את החוזים במערכות היחסים המשמעותיות שלי, וכמובן גם במערכת היחסים עם עצמי. הסכמתי להשיל מעליי את הדמות שעטיתי על עצמי מילדות, להגיד לה תודה על השירות ולהיפרד.
למדתי לכבד ולאהוב אותי. מאוד. למדתי שהכול משתקף מתוכי, ומכאן שהאחריות על חיי היא לגמרי עליי, והיא זו שמאפשרת לי את החופש להפעים את חיי בדרכי.
סיבת הסיבות לעשייה שלי היא השמחה, המלאות ותחושת הערך שאני חווה מעצם העיסוק בייעוד שלי: חיבור בין עליונים לתחתונים. אני מתרגשת מצליל השתיקה הרועמת של תובנה ש״נפלה״ למקומה וחיברה את האדם שמולי לעצמו. מצליל התדהמה השקטה של אדם שהסכים לשנות זווית ראייה, ונחשף בבת אחת לשפע שקיים סביבו. ומהצליל שמסמן את נקודת האל־חזור, שבה האדם נעשה ער למקומו ולחלקו במעשה הבריאה.
